Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 66a
וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת
Traduction
And such a beehive is not susceptible to ritual impurity as long as it is fixed in its place. And one who removes honey from it on Shabbat is liable to bring a sin-offering, as he is likened to one who harvests produce attached to the ground.
Tossefoth non traduit
[ומקבלת טומאה במקומה]. וא''ת מה טעם נקט גבי טומאה במקומה דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה דהא לאו מחוברת היא ואומר ר''ת דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלין אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית וגזרו בה רבנן טומאה דלמא אתי לאיחלופי:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ כַּקַּרְקַע וְאֵין כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל וּמְקַבֶּלֶת טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ וְהָרוֹדֶה מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת פָּטוּר
Traduction
But the Rabbis say: Such a beehive is not like land, and therefore one may not write a prosbol based upon it, and it is susceptible to ritual impurity even when it is fixed in its place, and one who removes honey from it on Shabbat is exempt from bringing a sin-offering. This mishna suggests that Rabbi Eliezer holds that a vessel that was affixed to the ground is considered like land for all purposes. This contradicts the baraita that states that if one hollowed out a pipe and then affixed it to the ground, it is still considered a vessel, and water flowing through it is considered drawn water that invalidates a ritual bath. This indicates that the baraita was not taught in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
הָתָם כִּדְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַעְמָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ
Traduction
The Gemara rejects this opinion, stating that there, in the mishna, Rabbi Eliezer treats the beehive like land for the reason that Rabbi Elazar stated, and not because he holds that all vessels that are affixed to the ground are considered like land. As Rabbi Elazar stated: What is the reasoning for the statement of Rabbi Eliezer with regard to one who removes honey from a beehive? His rationale is as it is written: ''And he put forth the end of the rod that was in his hand and dipped it in the honeycomb [ya’arat hadevash]'' (I Samuel 14:27).
מָה יַעַר הַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת אַף דְּבַשׁ הָרוֹדֶה מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת
Traduction
Rabbi Eliezer understands that since the Hebrew words used here for honeycomb can also mean honey forest, the verse comes to teach that just as with regard to a forest, one who picks anything from a tree on Shabbat is liable to bring a sin-offering, so too, with regard to a beehive containing honey, one who removes honey from it on Shabbat is liable to bring a sin-offering, as the beehive is treated like land. Consequently, Rabbi Eliezer relies here on a special derivation, which does not necessarily apply to other vessels. Therefore, nothing can be learned from this about Rabbi Eliezer’s opinion with regard to the pipe in the baraita.
אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּדַף דִּתְנַן דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַּכּוֹתֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין
Traduction
Rather, the reference with regard to the hollowed-out duct must be to the opinion of Rabbi Eliezer concerning a baker’s board on which he kneads the dough, as we learned in a mishna (Kelim 15:2): With regard to a baker’s board [daf shel naḥtomin] that was affixed to the wall, Rabbi Eliezer renders it not susceptible to ritual impurity, while the Rabbis render it susceptible to ritual impurity. This seems to indicate that, according to Rabbi Eliezer, anything that is affixed to the ground or to something else that is affixed to the ground is treated like land, and therefore it cannot become ritually impure.
מַנִּי אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲפִילּוּ חֲקָקוֹ וּלְבַסּוֹף קְבָעוֹ אִי רַבָּנַן אֲפִילּוּ קְבָעוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ נָמֵי
Traduction
Having concluded that this is the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis that was referred to previously, the Gemara repeats the question raised earlier about the ruling in the baraita with regard to a duct: Whose opinion is it? It appears to be neither that of Rabbi Eliezer nor that of the Rabbis. As if it is the opinion of Rabbi Eliezer, then even if one hollowed out a duct and afterward he fixed it to the ground, water flowing through it should not be considered drawn water that invalidates a ritual bath, as according to Rabbi Eliezer, a baker’s board that was first a vessel, but then became fixed in a wall, is treated like land. And if it is the opinion of the Rabbis, then even if he first fixed the duct to the ground and only afterward he hollowed it out, the duct should also be treated like a vessel, and the water flowing through it should be considered drawn water, as the Rabbis do not differentiate with regard to the stage at which the baker’s board was affixed to the wall.
לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא וְשָׁאנֵי פְּשׁוּטֵי כְלֵי עֵץ דְּטוּמְאָה דְּרַבָּנַן
Traduction
The Gemara responds: Actually, one can explain that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, but the halakha governing flat wooden vessels without a receptacle, such as a baker’s board, is different, as they are vessels susceptible to ritual impurity only by rabbinic law, but by Torah law they are not vessels susceptible to ritual impurity. Therefore, Rabbi Eliezer agrees that when the baker’s board is affixed to the wall, it is no longer subject to the rabbinic decree. A hollowed-out duct, however, is a vessel susceptible to ritual impurity by Torah law, and it remains so even if afterward it was affixed to the ground. Therefore, the water flowing through it invalidates a ritual bath.
Tossefoth non traduit
ושאני פשוטי כלי עץ דרבנן. וא''ת דבהנך דחזו למדרסות איכא טומאה דאורייתא דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת ק''ו מפכין קטנים כדאמרינן בפרק כיצד הרגל (ב''ק דף כה:) ובפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) נמי פריך ואין לו תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא והא דומיא דשק בעינן ומשני בהנך דחזו למדרס ואי בשאר פשוטי כלי עץ דלא חזו למדרס הנהו אפי' מדרבנן לא מקבלי טומאה כדמוכח בריש חולין (דף ג. ושם ד''ה כגון) דאמר הכל שוחטין ואפי' טמא במוקדשין האי טמא דאיטמי במאי כו' ומשני כגון שבדק קרומית של קנהו ושחט בה ואי מקבלי טומאה מדרבנן מאי משני וכ''ת התם בדלא עבדה כעין כלי דעל כרחך איירי בדעבדה כעין כלי דקדשים טעונים שחיטה בכלי כדאמרי' בהתודה (מנחות דף פב:) מויקח את המאכלת ועוד תנן במסכת כלים (פ''ב מ''א) ומייתי לה בפ''ק דשבת (דף טז. ושם) כלי עץ וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים ועל כרחך טהורים אפילו מדרבנן דכלי זכוכית אפילו מקבליהם ליכא טומאה אלא מדרבנן כדאמרינן במסכת שבת (שם) ופירש רבינו שמואל דודאי אין להם טומאה אפילו מדרבנן ומסקנא לא קיימא הכי אלא מוקי לה בדף של מתכת ויש מפרשים בדף של נחתומין אע''פ שהוא פשוטי כלי עץ מקבל טומאה מדרבנן כיון שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם דדריש בת''כ בפרשת ויהי ביום השמיני כלי יכול אפילו הסולם והקולב כו' ת''ל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת''ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות את אלו כו' ת''ל שק מה שק שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם אף אני ארבה את השולחן כו' ועל כרחך כשאין ראוין למדרס מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבוינהו מקראי דמשכב ומושב ובאין להם בית קבול איירי מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקם אלמא מקבלי טומאה ואע''ג דמפיק להו מקרא לא הוי אלא אסמכתא כמו כמה דרשות דת''כ ובספרי דלא הוי אלא אסמכתא וכן משמע בפרק שתי הלחם (מנחות דף צו:) א''ר יוחנן לדברי האומר מסגרתו למטה היתה פירוש למטה ברגלי השולחן ולא בשולחן טבלא המתהפכת טמאה פירוש דדרשינן השולחן הטהור מכלל שהוא טמא לדברי האומר מסגרתו למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי דהא דשולחן של מקדש מקבל טומאה לפי שהיה לו בית קבול אבל טבלא המתהפכת שאין לה בית קבול תיבעי ואי דרשה גמורה היא דת''כ אמאי תיבעי תיפוק ליה מקרא דהתם אלא ודאי אסמכתא היא ובטבלא המתהפכת מספקא ליה אי מקבלא טומאה מדאורייתא כדפירש הקונט' התם משום דעדיפא משאר פשוטי כלי עץ לפי שראוי להשתמש בה משני צדדין ולמאן דאמר למטה היתה טמא מדכתיב הטהור:
מִכְּלָל דִּשְׁאִיבָה דְּאוֹרָיְיתָא
Traduction
The Gemara asks: By inference, from the fact that Rabbi Eliezer is more stringent in the case of the duct and distinguishes between a duct that was first hollowed out and only afterward affixed to the ground, and one that was first affixed to the ground and only afterward hollowed out, does it not follow that the halakha governing drawn water, i.e., that drawn water added to a ritual bath that does not already contain the necessary quantity of water invalidates it, applies by Torah law?
Tossefoth non traduit
מכלל דשאיבה דאורייתא. רשב''ם ור''ת מפרשי דכולו שאוב הוי דאורייתא ומביאים ראיה מדתניא בת''כ בפרשת ויהי ביום השמיני מקוה מים יהיה טהור יכול מילא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור ת''ל אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ויש לדחות דאסמכתא היא כמו כמה דרשות דתורת כהנים ועוד מביא ראיה ר''ת דתנן במס' מקוואות בפ''ב (מ''ד) ר' אליעזר אומר רביעית בתחלה פוסל את המקוה ושלשה לוגין על פני המים ומדמחמיר בתחלה טפי מבסוף ש''מ דבתחלה פוסלין מדאורייתא ויש לדחות דהא דאחמיר רבי אליעזר בתחלה ברביעי' משום דרביעית הוא שיעור טבילה למחטין ולצינורות וכבר יש שם פסול מקוה עליהם ולר''י נראה דאפי' כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא דמקוואות דתניא בפרק שני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה ומדקא מכשר ליה זה מספק ש''מ דכולו שאוב מדרבנן וליכא למימר דלאו בכולו שאוב איירי אלא כשהיה בו מים אך שהיה חסר דאם כן הוה ליה למימר שהניחו חסר דריקן משמע לגמרי ריקן שלא היה בו מים כלל ועוד אמר בפ''ק דפסחים (דף יז:
ושם) גבי משקין בית מטבחיא בכלים טמאים בקרקע טהורים ומפרש התם דבקרקע טהורים משום דחזי להטביל בהן מחטין וצינורות אלמא אפי' כולו שאוב חזי להטביל בו דבשאוב מיירי מדמפליג בין כלים לקרקע וסתם משקין בית מטבחיא נמי שאובין הם ורשב''א דוחה דהכי קאמר בכלים טמאים פי' שהיו בכלים אע''ג דהשתא הן בקרקע ולפי שהיו שאובים בקרקע שלא היו מעולם בכלים טהורים והר''ר משה מפונטויז''א דוחה דאע''ג דשאיבה דאורייתא היא בקרקע טהור משום שאפשר בלא המשכה דכי נפלו מן הכלי לרצפה שהיא חלקה מימשכי אילך ואילך והוה ליה כשאיבה שהמשיכה כולה דכשרה ובפרק קמא דתמורה (דף יב.) דלא מכשיר המשכה אלא כי איכא כ''א סאה במקוה אפשר דהיינו מדרבנן וא''ת בשלמא אי כולו שאוב מדאורייתא היינו דגזרו חכמים ג' לוגין מים שאובין פוסלים אטו כולו שאוב ודוקא בשלשה לוגין גזרו שהן ראוין לרחיצת אדם כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד.) בתחלה היו טובלין במערות סרוחים ונותנין על גביהן ג' לוגין מים שאובין כו' אבל אי כולו שאוב דרבנן אמאי גזרו כלל בשאיבה וי''ל גזירה שמא יטבול בכלי דדומיא דמעין אמר רחמנא שהן בקרקע ומההוא מקוה שהניחו ריקן ארשב''א דאדרבה יש להוכיח דכולו שאוב דאורייתא דקתני כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות כשרות שאדם אינו עושה מקוה אלא לטבול בו ואינו ממלא אותו מסתמא מים שאובים אלא מים כשרים לטבילה משמע דוקא משום חזקה הוא דכשר הא לאו הכי פסול דספיקא דאורייתא לחומרא תדע דקתני סיפא צינור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שיש ספק מים שאובים למקוה ומדמכשר בשיש בו רוב מקוה מספק וכשאין רוב פסול משמע דרובו שאוב דאורייתא ועוד תניא התם שני מקוואות אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי הן תלויות ומדלא מטהרין מספק אלמא כולו שאוב דאורייתא והראיות לא נראו לר''י עוד האריך רשב''א ועוד אומר ר''ת דדוקא במקוה חסר פוסלים מים שאובין אבל במקוה שלם כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו ושמה כתב ראיות ממסכת מקוואות ואין להאריך ואכתוב ראיה אחת דתנן התם פרק ששי (מ''ח) היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו בתחתון מ' סאה משמע אע''פ שרוב מים שאובין אין נפסל כיון שהיה שלם דהא אי אפשר אם לא נתן בעליון יותר מארבעים סאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source